להיות או לא להיות ?- זאת (באמת) השאלה.
ויליאם שייקספיר לוקח אותנו במחזה המופלא "המלט" אל מסע פנימי נתון לפרשנות, האם החיים שלנו שווים בלי שבאמת היינו בהם, חווינו אותם ודאגנו להוציא את הטוב מהם?, או אולי בכלל עדיף לוותר, שלא נגיד למות.
זוהי שאלה קיומית בסיסית שמלווה אותנו במסע החיים, עזבו רגע את המוות, הוא יתפוס את כולנו בכל מקרה, בואו נדבר על החיים, כולנו כאן נוכחים אבל לא בהכרח חיים.
אני מאמין שהיכולת שלנו להפוך את המסע לפורה וחיוני, למשהו מרתק ומדהים, היא אך ורק בעזרת עצמנו, הבחירות שנעשה והאחריות שניקח עליהן. לא יודע אם לכולם יש יעוד, או האם בהכרח נזכה להגשים אותו אבל אני יודע שלכולנו יש עתיד, לכולנו יש את היכולות לייצר תנועה פנימית עמוקה.
האימון הוא לא כלי רגעי, משהו שלומדים וזהו, הוא תהליך יישומי ארוך שנמשך בעצם כל החיים. הוא מלווה אותנו בכל בחירה שלנו ומעניק לנו את האפשרות להיות!, להיות נוכחים ופיקחים לגבי הבחירות שאנחנו עושים, לגבי העמידה שלנו, החיבור לשורשים- לא אלו מהבית, פיזית לאדמה!.
אם נתאמן כל יום להיות טובים יותר, מרוצים יותר, יעילים יותר וגם סלחנים על הבחירות שלנו, על הטעויות ועל הרגעים בהם נבלענו פנימה אבל גם פילסנו את הדרך חזרה, אז באמת "נהיה" ולא רק נחייה.
לא פעם ניצבת בחיינו האופציה לנסות משהו אחר ומרענן כדי להפריח חיים בחיים, מדי פעם אנחנו מקשיבים לסיפורים של האחר, אפילו עושים איזה מנוי לחדר כושר כי ספורט מעלה מצב רוח, נרשמים לחוג ציור כי אומנות תביא צבע ליום יום ועוד, אבל אלו לא כלים, אלו תחביבים חשובים ומפתחים שאין ספק שצריך להוסיף, הם יתנו לכם סיפוק ואפילו תחושה של עשייה.
האימון מכיל בתוכו את אלמנט ההגשמה העצמית, מבקש מאיתנו לחפש מה עושה לנו טוב וליישם, אבל גם מביא תוכנית מסודרת ומובנת להתמודדות עם מה שיש כרגע ואיך להפוך את הקיים לצבע נוסף בחיים.
